בדיחות כלליות

הטלפון שלי חכם, אבל עדיין נותן לי להחליט דברים לבד. חבל.

לנקות אבק זה כמו לענות למיילים: אתה מסיים ואז מגלה שזה רק התחיל מחדש.

הדרך הכי מהירה לסדר חדר היא להזמין אורח לעוד עשר דקות.

אופטימיות זה לקנות מחברת חדשה ולהאמין שהפעם הכתב יישאר יפה עד עמוד שלוש.

הבעיה עם רשימות מטלות היא שהן מתרבות כשמסתכלים עליהן.

ביקשתי מהקופאי שקית. הוא שאל כמה. אמרתי אחת. הוא נתן לי מבט שאומר: אתה אופטימי לגבי היכולת שלה ופסימי לגבי החיים שלך.

ניסיתי ללמוד משהו חדש ביוטיוב. אחרי שלושה סרטונים כבר ידעתי הכול חוץ מהדבר שלשמו נכנסתי.

בעל מקצוע אמר לי שהוא מגיע בין שתיים לשש. זה לא חלון זמן, זו מרפסת.

חבר שלי התקין אפליקציה שמזכירה לו לשתות מים. עכשיו כל הבית צמא כי הטלפון שלו מצפצף וכולם נלחצים.

החלטתי לקרוא ספר לפני השינה. קראתי שני עמודים, ואז הספר נפל לי על הפנים. אני מחשיב את זה כביקורת ספרותית הדדית.

בכנס אמרו שיהיה זמן לשאלות בסוף. בסוף לא היה זמן. למדתי שבחיים יש שאלות, ויש שקופית תודה.

ביקשתי מהשליח להשאיר ליד הדלת. הוא כתב: לא מצאתי דלת. גרתי שם שלוש שנים, וגם אני לפעמים מבין אותו.