בדיחות על ישראלים

בישראל כשכתוב 'אין כניסה', חצי מהאנשים קוראים את זה כהמלצה עיצובית.

ישראלי לא מפספס מבצע. הוא קונה שלושה דברים שהוא לא צריך כדי לא לצאת פראייר.

רק בישראל אתה שואל איפה זה, ומקבל הסבר שמתחיל ב'אתה מכיר את המקום שהיה פעם?'

ישראלי יכול להתמקח על חמישה שקלים ואז לקנות קפה ב־18 בלי למצמץ.

אצל ישראלים, 'קפוץ אליי' זה הזמנה, אזהרה ולפעמים מבחן חניה.

ישראלי לא שואל מה השעה. הוא שואל: כמה זמן יש לנו עד שזה נהיה פקקים?

רק בישראל המילה 'סבבה' יכולה להיות כן, לא, אולי, תירגע, או אני מאוכזב ממך.

ישראלי שומע צפירה מאחור ומתעצבן, גם אם הוא זה שצפר לפני שנייה.

בישראל, המלצה על מוסך מגיעה עם ביוגרפיה של הבעלים ושל בן דוד שלו.

ישראלי לא אומר יקר. הוא אומר: במחיר הזה אני מביא את זה לבד מחו״ל, גם אם אין לו מושג מאיפה.

רק בישראל אדם יכול להגיד 'אני לא מתערב' ולהמשיך להסביר לך מה בדיוק לעשות.

ישראלי נכנס למסעדה, בודק תפריט, ואז שואל את המלצר: מה אתה ממליץ שלא כתוב פה?