רפואה

במרפאה יש כיסאות שמלמדים סבלנות דרך עיצוב לא נוח.

הרופא שאל אם אני ישן טוב. אמרתי: כן, רק לא בשעות שבהן זה מקובל חברתית.

האחות אמרה שהבדיקה קצרה. היא צדקה, רק ההמתנה קיבלה סדרה משלה.

הרופא אמר לי לצאת להליכה. יצאתי, הלכתי עד המאפייה, וחזרתי עם מוטיבציה עגולה.

הגעתי לרופא בזמן. הוא הופתע, אני הופתעתי, התור כמובן לא הופתע.

הרופא אמר לי לנשום עמוק. אמרתי: זה בדיוק מה שאני עושה כשאני רואה את החשבון בסופר.

במרפאה שאלו אם יש לי ביטוח משלים. אמרתי: יש לי תקווה משלימה.

הרופא ביקש שאדרג את הכאב מאחת עד עשר. אמרתי: תלוי אם זה כולל חיפוש חניה ליד המרפאה.

קבעתי תור לרופא אונליין. זו הדרך המודרנית לחכות לתור ישן.

הרופא אמר לי להפחית מתוקים. אמרתי: אז להפחית או להסתיר טוב יותר?

הרופא שאל אם אני עובד הרבה מול מחשב. אמרתי: אני והמחשב כבר באותה מערכת יחסים כמו כסא ושקע.

במרפאה יש מסך תורים. הוא לא מציג תורים, הוא מציג תקווה שנדלקת וכבה.