ספורט

כושר זה דבר נהדר. בעיקר כשמדברים עליו בזמן שאוכלים.

הקבוצה שלי הפסידה, אבל אני נשאר אופטימי: לפחות לא בזבזנו גולים על ניצחון.

התחלתי לרכב על אופניים. גיליתי שהמושב הוא לא אביזר, הוא מבחן אישיות.

בפילאטיס ביקשו ממני לנשום ולמתוח. הצלחתי לנשום על המחשבה שאני לא מתוח מספיק.

השעון החכם אמר לי לקום לזוז. עניתי לו: קודם אתה.

החלטתי לעלות במדרגות במקום במעלית. בקומה השנייה כבר התחלתי להעריך טכנולוגיה.

בכדורגל שכונתי תמיד יש אחד שאומר 'משחקים רגוע' ואז רץ כאילו יש גביע על הכביש.

אחרי אימון ראשון אמרו לי שהשרירים יתפסו מחר. הם הקדימו, כנראה בגלל מוטיבציה.

התחלתי לשחות. המים קיבלו אותי יפה, הריאות פחות.

המאמן אמר לי לעשות עוד סט. שאלתי אם סט של תירוצים נחשב.

בחדר כושר שאלו מה המטרה שלי. אמרתי: להיראות כאילו אני יודע למה באתי.

כדורגל בטלוויזיה גורם לכולם להיות מאמנים, במיוחד מי שלא קם להביא לעצמו מים.