אבא משכיב את בתו הקטנה

אבא משכיב את בתו הקטנה. הוא מקשיב לתפילתה, שמסתיימת במילים: "אלוהים ברך את אמא, ברך את אבא, ברך את סבתא. שלום לך סבא!" האב מתפלא: "למה אמרת שלום לך סבא?" "לא יודעת, ככה יצא לי", השיבה. למחרת נפטר הסבא. כעבור כמה שבועות שוב משכיב האבא את בתו לישון ומקשיב לתפילתה, שמסתיימת במילים: "אלוהים ברך את אמא, ברך את אבא. שלום לך סבתא!" האבא מתפלא: "למה אמרת שלום לך סבתא?" "לא יודעת, ככה יצא לי", השיבה. למחרת נפטרה הסבתא. חלפו מספר שבועות, שוב האבא מקשיב לתפילת בתו, שמסתיימת הפעם במילים: "אלוהים ברך את אמא. שלום לך אבא!" הפעם הוא ממש מודאג... הוא יודע שעליו להיזהר ולהישמר למחרת. יום המחרת עובר עליו לאט, במתח רב. "אם רק תעבור שעת חצות, הפעם לא הייתה נבואה בדברי הילדה", הרהר לעצמו. הוא נותר ישוב במשרדו כל היום, אפילו לא יצא להפסקת אוכל. גם חשש לצאת מהמשרד בסיום יום העבודה. נותר ישוב בכיסאו, כל רעש קטן הקפיץ אותו... עד שהגיעה שעת חצות. "עברתי את זה, הקללה לא עבדה עלי!", שמח בלבו. הוא מיהר להגיע לביתו, שם פגש בכניסה את רעייתו. "אל תשאלי איזה יום קשה עבר עלי", מיהר לומר לה. "מה קשה?!", ענתה לו, "אתה לא יודע מה עבר עלי! הדוור מת לנו בפתח הבית"...