בדיחה קטנה עם חיוך גדול

אני אוהב כשאחרי הופעה בא אליי מישהו ואומר: "היית מצחיק, אבל יש לי רעיון לקטע בשבילך." תמיד זה מתחיל טוב ונגמר בסיפור על הדוד שלו שנתקע במעלית בשנת 1998. בסוף הוא אומר: "תעשה עם זה משהו." בטח. אני גם אשמור את זה ליד חומרי הגלם של בטון....

פעם הופעתי מול קהל קטן ממש. חמישה אנשים. בשלב מסוים אחד מהם הלך לשירותים, והרגשתי שאיבדתי עשרים אחוז מהקהל. חזרתי לפאנץ' הקודם כדי שהוא לא יפסיד, ואז הבנתי שאני לא בהופעה, אני עושה חוג בית עם הפסקות....

יש לי קטע מוזר לפני הופעות: אני תמיד אומר לעצמי "היום אני אהיה טבעי." ואז אני עולה לבמה והולך כמו בן אדם שמנסה להיזכר איך משתמשים בידיים. פתאום אני מחזיק את המיקרופון כאילו זה גביע של אירוויזיון. טבעי? אחי, צמח מפלסטיק נראה יותר טבעי ממני....

אתם שמתם לב שבכל הופעה יש מישהו בקהל שבא להוכיח שהוא יותר מצחיק מהסטנדאפיסט? אני אומר משפט, והוא זורק הערה. אני מסתכל עליו ואומר: "איזה יופי, הבאנו היום גם וייז וגם כריזה." רק חסר שהוא יגיד לי בעוד 200 מטר לעשות פאנץ' שמאלה....

חברים, הדבר הכי מפחיד בסטנדאפ זה לא לעלות לבמה. זה להגיד למישהו שאתה סטנדאפיסט והוא עונה: "נו, תגיד משהו מצחיק." זה כמו לפגוש רופא שיניים ברחוב ולהגיד לו: "נו, תעקור לי רגע משהו." אחי, אני לא עובד לפי דרישה, אני עובד לפי טראומה....