בדיחה שכיף לשתף

יש הופעות שבהן מישהו בקהל מסביר לחבר שלו את הבדיחה בקול. זה רגע מדהים: אני עובד על פאנץ' חצי שנה, והוא עושה לו תרגום סימולטני לעברית פשוטה. "הוא מתכוון שהמשלוח איחר." תודה אחי, פתחת פה מרכז שירות לבדיחה....

אני אוהב שהקהל אומר "עוד!" בסוף הופעה. זה מחמיא מאוד, עד שאתה מבין שאין לך עוד. אתה עומד שם כמו טלפון על אחוז אחד, מחייך ומקווה שאף אחד לא יבקש עדכון גרסה. לפעמים הכי טוב לרדת בשיא, במיוחד אם השיא הוא הדבר האחרון שאתה זוכר....

סטנדאפיסט שמופיע אחרי ארוחה כבדה נמצא בבעיה. הקהל לא רע, הוא פשוט במאבק פנימי עם הקינוח. אתה נותן פאנץ', והם אומרים לעצמם: "זה מצחיק, אבל גם המלבי עובד עליי עכשיו." יש צחוק, אבל הוא יוצא באיחור של מערכת עיכול....

יש משפט שאני שונא לשמוע לפני הופעה: "הקהל פה זורם." זה תמיד הפוך. אם אומרים לך שהקהל זורם, תתכונן לקהל שיושב כמו ועדת קבלה למושב. הם לא זורמים, הם בודקים לחץ מים....

אני תמיד מתרגש כשהקהל צוחק ביחד. זה רגע יפה. ואז אני נזכר שהם גם מסוגלים לא לצחוק ביחד, וזה הרבה פחות יפה. אחדות בעם זה דבר נהדר, עד שהיא נגד הפאנץ' שלך.

סטנדאפ זה מקצוע שבו אתה עומד לבד מול אנשים ומקווה שהם ישמיעו רעש נעים. כשחושבים על זה, זה די דומה להיות קומקום. גם אתה מתחמם, גם כולם מחכים שתעשה משהו, ואם אתה שורק בזמן הנכון כולם מרוצים....