בדיחה נחמדה להעביר הלאה

סטנדאפיסטים אוהבים מחברות. יש לנו מחברת לכל רעיון. הבעיה היא שכשפותחים אותה אחרי חודש, כתוב שם דברים כמו "יונה בבנק - מצחיק!" ואתה יושב מול זה ושואל: מי היה האדם הזה, ולמה נתנו לו עט?...

לפעמים אני מנסה בדיחה חדשה והיא נופלת. אני לא אומר שהיא לא עבדה, אני אומר שהיא "עדיין בתהליך." זה נשמע מקצועי יותר. כמו בניין שלא סיימו לבנות: כרגע זה שלד עם בדיחה אחת תלויה מהמרפסת....

הכי מצחיק זה שאנשים חושבים שסטנדאפיסטים מצחיקים כל הזמן. לא. יש לנו גם רגעים רגילים, כמו לעמוד בתור לדואר ולשנוא את כולם בשקט. ההבדל היחיד הוא שאחר כך אנחנו כותבים על זה, כדי שהסבל לא ילך לפח....

יש הופעות שבהן מישהו בקהל מסביר לחבר שלו את הבדיחה בקול. זה רגע מדהים: אני עובד על פאנץ' חצי שנה, והוא עושה לו תרגום סימולטני לעברית פשוטה. "הוא מתכוון שהמשלוח איחר." תודה אחי, פתחת פה מרכז שירות לבדיחה....

אני אוהב שהקהל אומר "עוד!" בסוף הופעה. זה מחמיא מאוד, עד שאתה מבין שאין לך עוד. אתה עומד שם כמו טלפון על אחוז אחד, מחייך ומקווה שאף אחד לא יבקש עדכון גרסה. לפעמים הכי טוב לרדת בשיא, במיוחד אם השיא הוא הדבר האחרון שאתה זוכר....

יש משפט שאני שונא לשמוע לפני הופעה: "הקהל פה זורם." זה תמיד הפוך. אם אומרים לך שהקהל זורם, תתכונן לקהל שיושב כמו ועדת קבלה למושב. הם לא זורמים, הם בודקים לחץ מים....