בדיחה מצחיקה

יש רגע קסום כשהבדיחה הראשונה עובדת. כל הגוף אומר: "אוקיי, אנחנו לא בסכנת הכחדה." עד אז אתה עומד שם כמו אפליקציה שנפתחת בפעם הראשונה: מבקש הרשאות לקהל, למיקרופון ולגישה לצחוק....

אני אוהב את המשפט "בדיחה פנימית." זה שם יפה לבדיחה שרק שלושה אנשים מבינים ושבעה אחרים מרגישים שהם נכשלו במבחן. בסטנדאפ אין בדיחות פנימיות. אם רק אני מבין אותה, זה לא עומק, זה תקלה בשידור....

יש קהל שמגיע עם ידיים שלובות. זה לא קהל, זה כספת. אתה מנסה כל קומבינציה: סיפור אישי, בדיחה קצרה, הבעת פנים. בסוף מישהו מחייך חצי חיוך, ואתה מרגיש שפרצת למשרד הפנים....

אני תמיד מתפעל ממנחי סטנדאפ שאומרים "תעשו רעש!" הקהל עושה "ווהו!" ואז כולנו מתנהגים כאילו זה היה הכרחי להמשך הערב. בלי הרעש הזה, כנראה הבדיחות לא היו נטענות. כמו להפעיל בלוטות' בין הקהל לבמה....

סטנדאפ זה המקום היחיד שבו כישלון יכול להפוך לחומר. אם החלקת על הבמה, זה מביך לשנייה. אם סיפרת את זה טוב, זה קטע לחמש שנים. החיים נותנים לימונים, סטנדאפיסטים שואלים אם אפשר לקבל על זה ספוט של עשר דקות....

הכי מוזר זה להופיע מול אנשים שאתה מכיר מהעבודה. פתאום המנהל שלך יושב בשורה השנייה וצוחק, ואתה חושב: רגע, זה צחוק או הערכת ביצועים? אם הוא לא צוחק, אני אומר לעצמי: "טוב, כנראה גם פה אין בונוס."...