בדיחה קטנה עם חיוך גדול

הסטנדאפיסט אמר: יש מין רגע כזה בשיחה קבוצתית שבו כולם כותבים בבת אחת. אתה רואה 'מקליד...' ומרגיש שאתה באמצע חדר מצב.

הסטנדאפיסט סיפר: בכל פעם שאני נכנס לחנות כלי בית, אני בטוח שהפעם אקנה רק מה שצריך. ואז אני יוצא עם קערה שאין לי מקום אליה אבל יש לה אופי.

הסטנדאפיסט אמר: אני לא דוחה דברים. אני נותן להם זמן להבשיל. יש משימות שלא מוכנות רגשית להתבצע היום.

הסטנדאפיסט אמר: יש רגע שבו אתה מחזיק מטען ומנסה להבין של מי הוא. בבית זה לא רכוש, זה שבט. כל מטען שייך לכולם עד שמישהו צריך אותו באמת.

הסטנדאפיסט סיפר: אני תמיד אומר לעצמי שאשמור קבצים בשמות ברורים. ואז מגיע הרגע ואני קורא להם 'aaa', כי העתיד שלי כבר יסתדר.

הסטנדאפיסט אמר: אין כמו לקבל הודעה 'החבילה נמסרה' כשאתה בבית ולא שמעת כלום. פתאום אתה יוצא למסע חיפוש כמו בלש בשכונה.