שני כמרים ורב גרו בשכנות בארה"ב והיו מיודדים

שני כמרים ורב גרו בשכנות בארה"ב והיו מיודדים. בכל פעם התרברבו השלושה, כי הם מצליחים להחזיר אנשים רבים בתשובה ואף להמיר את דתם. יום אחד, החליטו כי הטפת דת לבני אדם אינה אתגר עוד, והחליטו להתערב מי יצליח להמיר דתו של... דוב! אמר הכומר הראשון: תנו לי דוב ותוך יום הוא מדקלם מהברית החדשה. אמר הכומר השני: תנו לי דוב ותוך יום הוא מתפלל לישו. אמר הרב: תנו לי דוב ותוך יום הוא מניח תפילין ומתפלל בבית כנסת. יצאו השלושה ליער לחפש דובים, וקבעו להיפגש למחרת במועדון השכונתי. חולף יום, והם נפגשים ומתחילים לספר את שארע: ראשון נעמד לו בקושי אחד הכמרים, כשרגלו מגובסת, ידו תלויה בסד ואפו שבור. "מהר מאוד מצאתי דוב ביער", מספר הכומר, "ומיד התחלתי לקרוא לו מכתבי הקודש של הנצרות. הדוב לא כל כך אהב את זה בהתחלה, והתנפל עלי... אז לקחתי במהירות את בקבוק המים הקדושים שלי, התזתי עליו מעט - והוא מיד התיישב לידי כמו פודל והחל ללמוד... הערב יתקיים טקס ההטבלה שלו". קם הכומר השני, ישוב בכסא גלגלים ופנסים בשתי עיניו, ומתחיל לספר: "מצאתי דוב גדול ביער ומיד הגשתי לו עותק מהברית החדשה. הוא לא אהב את המחווה והחל להיאבק עימי. התגלגלנו תוך מאבק במדרון, עד שהגענו לנחל. בשארית כוחותיי הטבלתי אותו בנחל - ופתאום הוא התיישב לידי כמו חתלתול, והחל לשאול שאלות על ישו. מהבוקר הוא מבלה בכנסייה". מסתכלים שני הכמרים על הרב האומלל ומחכים למוצא פיו. הרב שוכב לו באלונקה ולצידו אחות, אוחזת באינפוזיה שלו, ומנסה להקל על הכאבים מהשברים בכל גופו. "גם אני מצאתי מהר את הדוב שלי ביער", פותח ואומר הרב בשארית כוחותיו, "ו...במחשבה שניה, אולי ברית מילה לא היתה הדרך הטובה ביותר להתחיל את הגיור שלו"...