בדיחה מצחיקה במיוחד
במסיבת הסיום של הגן, הגיש כל אחד מהילדים מתנה לגננת האהובה.
הראשון היה אודי, בנו של מוכר הממתקים. הוא הגיש לגננת קופסא עטופה, והיא ניערה אותה וניחשה:
"אלו סוכריות?".
"נכון!", השיב אודי בשמחה.
השניה היתה נורית, בתו של מוכר הספרים. היא הגישה לגננת קופסא עטופה, והיא ניערה אותה וניחשה:
"זהו ספר?"
"נכון!", השיבה נורית בשמחה.
השלישי היה אריאל, בנו של מוכר היינות. הוא הגיש לגננת קופסא גדולה, והיא מרגישה שמשהו נוזל
מתוכה. ניגבה קצת מהנוזל המטפטף עם אצבעה, טעמה בפיה וניחשה: "האם זה יין?"
"דווקא לא!", חייך אריאל.
טעמה הגננת עוד טיפה, וניחשה: "זה שמפניה?"
"דווקא לא!", חייך אריאל.
הסתקרנה הגננת, טעמה שוב מהנוזל ושאלה: "לא הצלחתי לנחש, גלה לי מה הבאת לי?"
צהל אריאל וקרא: "זה גור כלבים!!!"
הראשון היה אודי, בנו של מוכר הממתקים. הוא הגיש לגננת קופסא עטופה, והיא ניערה אותה וניחשה:
"אלו סוכריות?".
"נכון!", השיב אודי בשמחה.
השניה היתה נורית, בתו של מוכר הספרים. היא הגישה לגננת קופסא עטופה, והיא ניערה אותה וניחשה:
"זהו ספר?"
"נכון!", השיבה נורית בשמחה.
השלישי היה אריאל, בנו של מוכר היינות. הוא הגיש לגננת קופסא גדולה, והיא מרגישה שמשהו נוזל
מתוכה. ניגבה קצת מהנוזל המטפטף עם אצבעה, טעמה בפיה וניחשה: "האם זה יין?"
"דווקא לא!", חייך אריאל.
טעמה הגננת עוד טיפה, וניחשה: "זה שמפניה?"
"דווקא לא!", חייך אריאל.
הסתקרנה הגננת, טעמה שוב מהנוזל ושאלה: "לא הצלחתי לנחש, גלה לי מה הבאת לי?"
צהל אריאל וקרא: "זה גור כלבים!!!"