קשישה וקשיש זקופי קומה ונאים נפגשו לעיתים מזומנות במועדון הגמלאים

קשישה וקשיש זקופי קומה ונאים נפגשו לעיתים מזומנות במועדון הגמלאים. באחד מערבי החג נערכה שם מסיבה והם העיפו זה בזו מבטי הערצה וחיבה. הוא אזר אומץ ושאל: "התינשאי לי, יפתי?" היא ללא היסוס ענתה: "כן, אהובי עמיתי" שמח וטוב לב חזר כל אחד מהם לביתו מודה למזלו הטוב שלא עזבו ואין בלתו. כשהתעורר בבוקר בגד בו זיכרונו, האם אמרה לו כן, או אמרה: לא. לאחר לבטים, טלפן אליה ופתח בשאלה: "אמש ענית על שאלתי בחיוב או בשלילה?" כמה מאושר היה כשענתה לו בחיוב ובשמחה, אפילו השכחה לא פגמה בחדוות ההצלחה. היא אמרה: "נהדר שצלצלת, היה לי הבוקר לא נעים, כי לא זכרתי מי הציע לי אתמול נישואים"...