עם סיום עשרים וחמש שנות כהונתו של

עם סיום עשרים וחמש שנות כהונתו של
האב פסקואל ככומר בקהילה, נערכה
לכבודו מסיבת פרידה. פוליטיקאי אחד,
חבר בקהילה, הוזמן לשאת נאום קצר.
אותו פוליטיקאי מאחר, והכומר מחליט
לדבר קצת בעצמו, למלא את הזמן:
"הרושם הראשון שלי מהקהילה נוצר
מהוידוי הראשון ששמעתי כאן.
חשבתי שהארכיבישוף שלח אותי למקום
נוראי. האדם הראשון שהתוודה לפני
סיפר שהוא גנב טלביזיה, שגנב כסף
מהוריו, שגנב גם במקום עבודתו, שהיו
לו הרפתקאות מיניות עם אשת הבוס,
שלפעמים גם עסק בסחר בסמים ולבסוף,
הוא התוודה שהדביק במחלת מין את
אחותו. נותרתי המום ונחרד.
אך בחלוף הזמן הכרתי אנשים נוספים
וראיתי שלא כולם היו כאלה. ראיתי
קהילה מלאה באנשים אחראיים ובעלי
ערכים. וכך חייתי את עשרים וחמש
השנים הנהדרות ביותר בקריירה שלי
ככומר, בחלקתכם הנכבדת".
ברגע זה אותו פוליטיקאי שהיה אמור
לדבר מגיע. הוא מתנצל על איחורו,
ומתחיל לנאום:
"לעולם לא אשכח את היום בו הגיע
הכומר לקהילתנו. למעשה, היה לי
הכבוד להיות הראשון שהתוודה
באוזניו..."