בדיחה מצחיקה במיוחד

יהודי שומר מצוות וגאון פיננסי לא
קטן, עוזב את ברוקלין לטובת הצעת
עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים
במדינת יוטה (מלאת המורמונים).
הדירקטוריון של אותה חברה מפעיל לחץ
על הנשיא: "לא יכול להיות שיהודי
ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים
דתיים כאן!"
הנשיא לוקח את היהודי לשיחה בצד
ומסביר לו בצורה חד משמעית שהוא
חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך
להחזיק במשרה המכובדת הזו.
ליהודי, שלא שש לוותר על משכורת בת
שש ספרות, אין הרבה ברירות. הוא בא
הביתה ואומר לאשתו: "מיום ראשון
אנחנו הולכים עם הילדים לכנסיה".
ככה עוברים כמה חודשים טובים ואשתו
לא מפסיקה להציק לו על הנושא הזה:
"זה קשה לי ככה. אני מתגעגעת לשבת,
להדלקת נרות, קידוש, חגים... כסף
זה לא הכל!"
ככל שהיא מציקה לו יותר, גוברים
ייסורי המצפון שלו, עד שיום אחד הוא
בא לנשיא החברה ואומר לו: "תראה,
אני לא יכול להמשיך ככה. כולי מלא
ייסורים מבפנים. כסף זה לא הכל. אני
ואשתי לא ישנים בלילות. זה כבד עלי.
נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי.
אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר".
הנשיא מביט עליו בתדהמה ואומר לו:
"לא ידעתי שזה כל כך קשה לך. אתה
יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהיה
יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר".
הוא חוזר הביתה שמח וטוב לב, רץ
לאשתו ואומר לה: "לא תאמיני, קרה
לנו נס! גם אנחנו חוזרים להיות
יהודים, וגם המנהל משאיר אותי
במשרה בלי בעיות!"
אשתו מביטה עליו בעיניים יורקות אש
וצועקת עליו: "מה אתה השתגעת?"
הוא מביט עליה המום ושואל: "אבל
חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כמה
שבכית לי ועכשיו את לא רוצה להיות
יהודיה בחזרה?"
היא מביטה עליו עצבנית עוד יותר:
"בטח שאני רוצה להיות שוב פעם
יהודיה... אבל עכשיו?! דווקא
שבועיים לפני פסח???"