אישה אחת בוגדת בבעלה, כאשר בשעת המעשה היא רואה מהחלון את בעלה מתקרב הביתה
אישה אחת בוגדת בבעלה, כאשר בשעת
המעשה היא רואה מהחלון את בעלה
מתקרב הביתה. האישה קופצת מהמיטה,
כורעת על ברכיה ומתפללת לאלוהים:
"אני מתחננת, תעלים את המאהב ואני
מוכנה לשלם כל מחיר!"
פתאום נשמע קול חזק מהשמים:
"אני מוכן להעלים את המאהב, אבל
את תצטרכי למות בטביעה!"
"אני מוכנה", אומרת האישה, "רק
תעלים אותו מהר."
הבעל נכנס הביתה והמאהב נעלם
כלא היה. מאותו יום ואילך האישה
מתנהגת לבעלה כאישה הטובה בעולם:
מפנקת, מבשלת, מנקה בלי להתלונן,
מקבלת אותו בנשיקות ובאהבה כפי
שמעולם לא הראתה לאדם אחר.
בנוסף, היא מקפידה להתרחק מכל
מקור מים.
לאחר שלוש שנים שומע הבעל על תחרות
הרעיה הטובה בעולם ורושם את אשתו.
האישה זוכה בתחרות והפרס הוא הפלגה
סביב העולם באוניית פאר, עם עוד אלף
נשים מכל העולם.
האישה, מלאת חרדה מטביעה, לא רוצה
לממש את הפרס, מתייעצת עם חברתה.
החברה אומרת: "אל תפחדי, אלוהים לא
יטביע אונייה שלמה, עם אלף נשים,
רק בגלל החטא שלך."
האישה עדיין בעלת חששות, אך מסכימה
ויוצאת להפלגה למען שמחת בעלה.
ביום הראשון להפלגה הים חלק כמשי.
ביום השני, בשעת ארוחת ערב על
הסיפון, הים מתחיל לסעור באופן חזק
במיוחד וקול מלווה ברקים ורעמים
נשמע: "זונות, אחרי שלוש שנים סוף
כל סוף הצלחתי לאסוף את כולכן יחד!"
המעשה היא רואה מהחלון את בעלה
מתקרב הביתה. האישה קופצת מהמיטה,
כורעת על ברכיה ומתפללת לאלוהים:
"אני מתחננת, תעלים את המאהב ואני
מוכנה לשלם כל מחיר!"
פתאום נשמע קול חזק מהשמים:
"אני מוכן להעלים את המאהב, אבל
את תצטרכי למות בטביעה!"
"אני מוכנה", אומרת האישה, "רק
תעלים אותו מהר."
הבעל נכנס הביתה והמאהב נעלם
כלא היה. מאותו יום ואילך האישה
מתנהגת לבעלה כאישה הטובה בעולם:
מפנקת, מבשלת, מנקה בלי להתלונן,
מקבלת אותו בנשיקות ובאהבה כפי
שמעולם לא הראתה לאדם אחר.
בנוסף, היא מקפידה להתרחק מכל
מקור מים.
לאחר שלוש שנים שומע הבעל על תחרות
הרעיה הטובה בעולם ורושם את אשתו.
האישה זוכה בתחרות והפרס הוא הפלגה
סביב העולם באוניית פאר, עם עוד אלף
נשים מכל העולם.
האישה, מלאת חרדה מטביעה, לא רוצה
לממש את הפרס, מתייעצת עם חברתה.
החברה אומרת: "אל תפחדי, אלוהים לא
יטביע אונייה שלמה, עם אלף נשים,
רק בגלל החטא שלך."
האישה עדיין בעלת חששות, אך מסכימה
ויוצאת להפלגה למען שמחת בעלה.
ביום הראשון להפלגה הים חלק כמשי.
ביום השני, בשעת ארוחת ערב על
הסיפון, הים מתחיל לסעור באופן חזק
במיוחד וקול מלווה ברקים ורעמים
נשמע: "זונות, אחרי שלוש שנים סוף
כל סוף הצלחתי לאסוף את כולכן יחד!"