אישה אחת קוברת את בעלה ויושבת

אישה אחת קוברת את בעלה ויושבת
שבעה. כשבאים אליה אנשים לנחם
היא מספרת: "כמה אהבתי את בעלי.
בכל יום נתתי לו פרוסה דקה דקה
של לחם, עליה שמתי פרוסה דקה דקה
של גבינה צהובה. מעל הגבינה שמתי
פרוסה דקה דקה של עגבניה והגשתי".
אומרים לה: "רואים עד כמה אהבת את
בעלך וטיפלת בו במסירות, אבל למה
הפרוסות תמיד היו דקות דקות?"
עונה האישה: "כי רק ככה
זה היה נכנס מתחת לדלת".