מוישה וזלמן, שני אלמנים קשישים, היו נפגשים דרך קבע כל בוקר על הספסל בגינה
מוישה וזלמן, שני אלמנים קשישים, היו נפגשים דרך קבע כל בוקר על הספסל בגינה. יום אחד מוישה
לא הגיע, וכך גם ביום שלמחרת וביום שאחריו. זלמן כבר היה בטוח שחברו הטוב הלך לעולמו, אך
כעבור חודש מיום שנעלם - חזר מוישה לספסל הקבוע שלהם.
"איפה היית??", שואל זלמן.
"אל תשאל", משיב מוישה, "ישבתי בכלא".
"בכלא?!", נדהם זלמן, מה כבר פשעת??"
"זוכר את המלצרית הבלונדה שקרצתי לה בבית הקפה השכונתי?", שואל מוישה.
"בטח זוכר", משיב זלמן.
"אז היא התלוננה שאנסתי אותה", אומר מוישה.
"ובאמת אנסת אותה??!!", מפקפק זלמן.
"מה פתאום", מגחך מוישה, "אבל בגילי המופלג, 91, זה כל כך החמיא לי שחשבו שאני מסוגל, אז
הודיתי ואפילו נשבעתי שאכן אנסתי אותה!"
"וקיבלת מאסר של חודש על אונס?!", נדהם זלמן.
"לא על אונס", משפיל מוישה מבטו, "על שבועת שקר"...
לא הגיע, וכך גם ביום שלמחרת וביום שאחריו. זלמן כבר היה בטוח שחברו הטוב הלך לעולמו, אך
כעבור חודש מיום שנעלם - חזר מוישה לספסל הקבוע שלהם.
"איפה היית??", שואל זלמן.
"אל תשאל", משיב מוישה, "ישבתי בכלא".
"בכלא?!", נדהם זלמן, מה כבר פשעת??"
"זוכר את המלצרית הבלונדה שקרצתי לה בבית הקפה השכונתי?", שואל מוישה.
"בטח זוכר", משיב זלמן.
"אז היא התלוננה שאנסתי אותה", אומר מוישה.
"ובאמת אנסת אותה??!!", מפקפק זלמן.
"מה פתאום", מגחך מוישה, "אבל בגילי המופלג, 91, זה כל כך החמיא לי שחשבו שאני מסוגל, אז
הודיתי ואפילו נשבעתי שאכן אנסתי אותה!"
"וקיבלת מאסר של חודש על אונס?!", נדהם זלמן.
"לא על אונס", משפיל מוישה מבטו, "על שבועת שקר"...