היה זה לילה סוער וחשוך במיוחד, כאשר בילי התרמילאי עמד וחיכה לטרמפ בגשם זלעפות

היה זה לילה סוער וחשוך במיוחד, כאשר בילי התרמילאי עמד וחיכה לטרמפ בגשם זלעפות. הזמן חלף, אבל שום מכונית לא נראתה באופק והוא כבר רטוב עד שד עצמותיו. עד שלפתע הבחין ברכב מתקרב אליו בנסיעה איטית במיוחד. לא היה ברור אם הרכב התכוון בכלל לאסוף אותו, אבל בילי הנואש לא חיכה שיעצור לחלוטין ופשוט פתח את הדלת וזינק למושב האחורי. בילי הסדיר את נשימותיו, הודה לאל על המחסה מהגשם הנורא ורק אז הרים את עיניו והבחין שבעצם... אין אף אחד ברכב! הוא הביט שוב אל מושב הנהג, הביט החוצה ונדהם לראות כיצד הרכב ממשיך לנסוע, ללא נהג. בילי היה מבועת. הוא החל להתפלל על חייו תוך מחשבה על הסיפורים ששמע אודות אנשים שנחטפו על ידי רוחות רפאים. ואז לפתע, כאשר הרכב התקרב לעיקול, הופיעה משום מקום יד נעלמה דרך החלון והיטתה את ההגה! צרחה נשתחררה מפיו של ביל. כעבור כמה מטרים כאשר היד צצה שוב לכיוון ההגה, הוא כבר לא יכול היה יותר, פתח את הדלת וזינק החוצה תוך כדי נסיעה, מתגלגל על הכביש ואז נמלט על נפשו ורץ כמו מטורף, כשהוא משאיר את תרמילו מאחור. הוא רץ ורץ כך שעה ארוכה מבלי להביט לאחור, עד שראה מרחוק אורות. הוא מיהר ושמח לגלות שמדובר בבר הומה אדם. בילי רץ פנימה חיוור כולו, וסיפר לנוכחים שהרגע נמלט מרוחות רפאים במכונית נוסעת ללא נהג. כל הנוכחים עצרו נשימתם והקיפו אותו, מפוחדים. הבהלה נמשכה כמחצית השעה, עד שנכנסו שלושה גברים לבר, הביטו לעבר ביל וצעקו: "או, הנה האידיוט שקפץ למכונית שלנו בזמן שדחפנו אותה בגשם"...