בעיירה אחת חי איש מאוד עשיר אבל מאוד מאוד קמצן

בעיירה אחת חי איש מאוד עשיר אבל מאוד מאוד קמצן. כל אנשי העיירה קינאו בעושרו הרב, ושנאו אותו על כך שלמרות עושרו המופלג, מעולם לא תרם ולו אגורה למען הזולת. אשתו, שאהבה אותו מאוד, כאבה את היותו שנוא על כולם. באחת השנים פקדה את הארץ בצורת קשה, ועניי העיירה דפקו על דלת ביתו של העשיר בתחינה למזון. בהיעדרו של הבעל, פתחה להם רעייתו את הדלת ואמרה: "אני אתן לכם כסף רב שיספיק לכם לכל החורף. אבל בתנאי שלא תגלו לבעלי, ושתחזירו לי את ההלוואה רק לאחר שהוא ימות". חלפו הימים ואיכשהו נודע הדבר לבעל. כעס מאוד על אשתו ואמר: "אם כבר נתת להם כסף, מדוע דרשת שיחזירו רק אחרי מותי?!" "אתה צריך להודות לי", חייכה האישה, "זו הדרך היחידה לגרום לאנשי העיירה הזו להתפלל שתאריך ימים"...