בדיחה שתעשה לכם מצב רוח

בביצה אחת חיה לה להקת צפרדעים ענקית.
מדי פעם, היה מגיח לשם בלילה זאב, וטורף
כמה מהצפרדעים. מנהיג הצפרדעים החליט
לחלק משמרות, כך שכל לילה צפרדע אחרת
תישאר ערה ותזהיר את האחרות במידה
והזאב מתקרב.
בלילה הראשון שמרה צפרדע אחת. ואכן,
כשהגיח הזאב היא צעקה בקול: "זאב! זאב!",
וכל הצפרדעים התעוררו, לקחו מקלות גדולים
והניסו את הזאב.
בלילה השני שמרה צפרדע אחרת. כשהגיע
הזאב צעקה: "זאב! זאב!", וכל הצפרדעים
קמו, לקחו מקלות והבריחו את הזאב.
בלילה השלישי הגיע תורה של צפרדע קטנה
וביישנית. היא ניסתה לבקש שישחררו אותה
מהתפקיד, אבל לא הצליחה לבטא עצמה,
מהסיבה הפשוטה שהיא מגמגמת... באמצע
הלילה הגיח הזאב, והצפרדע המסכנה ניסתה
לצעוק: "ז... ז... זא...ז...זא..." אבל לא
הצליחה להשלים את המילה. הזאב הפתיע
את הצפרדעים, טרף כמה מהם והסתלק.
מנהיג הצפרדעים כעס על הצפרדע שלא
התריעה, ובתור עונש נתן לה לשמור גם
בלילה הבא. "הפעם", הורה לה, "אם הזאב
יבוא, צלצלי בפעמון הגדול וכך כולנו נתעורר".
הגיע הלילה, הזאב הגיח שוב, והצפרדע
מיהרה לצלצל בפעמון. כל הצפרדעים
התעוררו, נטלו את הפעמון והטיחו בראשו
של הזאב, עד שהוא מת...
כל הצפרדעים שמחו וחגגו, והניפו באוויר
את הצפרדע הקטנה והמגמגמת. על
כתפיהם, בעוד כולם קוראים קריאות
ניצחון, צעקה הצפרדע הקטנה: "היפ!"
וכולם קראו אחריה: "הוריי!"
הצפרדע שוב: "היפ!"
וכולם: "הוריי!"
הצפרדע: "היפ! היפ!"
כולם:"הוריי!"
ואז, כשסוף סוף הצליחה לומר "היפופוטם", הוא
כבר בא ודרך על כולם...