בדיחה קטנה עם חיוך גדול

פעם היה יער יפה ובו כל החיות עשו את צרכיהן בכל מקום שרצו.
יום אחד האריה, מלך החיות, מכריז על חוק חדש : מיום זה
ואילך אין לעשות את הצרכים ביער אלא רק מחוץ לשטח היער.
ארנב אחד, שלא שמע על החוק , קם בבוקר, לוקח עיתון,
מתיישב בפינה הקבועה שלו ומחרבן כהרגלו כבכל בוקר. מרחוק
ראה אותו שועל והלשין עליו לאריה. האריה מגיע אל הארנב
וגוער בו: "איך אתה מעיז?! הרי קבעתי שאסור לחרבן ביער!".
הארנב נבהל ומשיב לו: "סליחה, מלכי, לא ידעתי... אנא
קבל ממני התנצלות והבטחה שזה לא יקרה שוב, אחרת תאכל אותי!".
למחרת הארנב מתעורר, וכהרגלו מרגיש צורך לחרבן. הוא פותח
בריצה אל מעבר לגבולות היער, אך נכשל להתאפק ויצא לו בדרך.
מגיע אליו האריה ואומר "עוד פעם? פעם אחרונה שאני אוותר לך!".
הארנב לחוץ מאד ומנסה להבין מה הוא יכול לעשות כדי לא להיאכל.
למחרת הארנב קם, לוקח עיתון וכובע, מתיישב בפינה ומתחיל
לעשות חרא. לפתע הוא רואה את האריה ומיד שם את הכובע על החרא.
האריה ניגש לארנב, מצביע על הכובע ושואל: "מה יש מתחת לזה?".
הארנב עונה לו: "יש כאן פרפר ממש נדיר שראיתי ותפסתי!".
האריה מהסס בחשדנות, ואומר "הראה לי את הפרפר שלך!".
הארנב תחילה נבהל ונכנס למתח, ולאחר מכן נרגע קצת ואומר:
"אבל...זה הרי פרפר ממש נדיר... מה אם הוא יעוף?!".
האריה שואג עליו: "עכשיו!". הארנב ממהר להרים את הכובע,
ולהצביע למעלה בעודו אומר: "רואה איך הוא בורח?". אחר כך הוא
מצביע למטה ומוסיף: "ותראה מה החרא הזה השאיר פה!"