בהסכם הגירושין נקבע כי הוא יקבל את הבית

בהסכם הגירושין נקבע כי הוא יקבל את הבית. בלילה האחרון שלה בדירה, לאחר שסיימה לארוז, התיישבה בפעם האחרונה במטבח שהיה שלה. היא סעדה את לבה על שרימפס, קוויאר ובקבוק יין. כשסיימה לאכול, עברה בכל חדר וחדר בבית, פירקה את מוטות הוילון, שפכה בפנים כמה קליפות סרטנים שנותרו לה, טבולים בקוויאר, והחזירה את המוטות למקומם. לאחר מכן עזבה. כשנכנס בעלה לשעבר לגור עם חברתו החדשה, הכל היה ורוד בימים הראשונים. ואז... הבית התחיל להסריח... הם בדקו כמעט הכל, ולא מצאו את הסיבה. הם ניקו, שטפו והבריקו את פתחי האוורור, הזיזו את הארונות ואת המיטות בחיפוש אחר מכרסמים מתים. אפילו עקרו מרצפות. אך לשווא. הם תלו מבשמי אוויר בכל רחבי הבית. הם שלחו את כל השטיחים בבית לניקוי יבש. לבסוף הזמינו מדבירים שיטהרו את הבית בגז, ולשם כך נאלצו לעבור דירה למספר ימים. משזה לא עזר הם זרקו את כל השטיחים והאהילים וקנו חדשים. הסירחון לא פסק. חברים הפסיקו לבקר אותם. אנשי מקצוע סירבו לעבוד בבית. העוזרת התפטרה... לבסוף גם הם לא יכלו לשאת עוד את הצחנה והחליטו לעבור דירה. אבל למרות שחתכו את ערך הדירה בחצי, לא הצליחו למצוא קונה לבית. אפילו המתווכים סירבו להגיע אליהם. הם נאלצו לקחת משכנתא ענקית ולרכוש דירה צנועה במקום אחר. בטרם עברו לדירתם החדשה, התקשרה האשה-לשעבר לשאול לשלום הגרוש. הוא סיפר לה את סאגת הבית הרקוב. היא השיבה לו שהיא מאוד מתגעגעת לביתה הקודם, ותשמח לקבל אותו בחזרה בסכום סמלי. הוא שמח לתת לה אותו בעשירית המחיר, רק בתנאי שתחתום על המסמכים עוד באותו יום. שבוע לאחר מכן, עמדו הבעל וחברתו החדשה מחוץ לבית המסריח, קורנים מאושר, בעוד מהם מביטים באנשי חברת ההובלה מעמיסים על המשאית את כל הציוד בדרכם לביתם החדש... כולל מוטות הוילונות...