כשהייתי בת 4 או 5, נתקלתי בחדר האמבטיה במעין "כריות בד" לבנות שהיו שייכות לאמי. "אמא, מה זה?

כשהייתי בת 4 או 5, נתקלתי בחדר האמבטיה במעין "כריות בד" לבנות שהיו שייכות לאמי. "אמא, מה זה?", שאלתי אותה. ואמא, שהיתה נבוכה מדי או שמא חשבה שמוקדם מדי לשתף אותי בעניינים נשיים, סיפרה לי שאלו מפיות. "אז למה המפיות לא במטבח?", שאלתי. אמא השיבה במבוכה כי אלו "מפיות שמשמשות רק לאירועים מיוחדים". חלפו מספר חודשים. אמא הזמינה את הבוס שלה ורעייתו לארוחת ערב חגיגית. כל אחד מבני המשפחה קיבל משימה לעזור, ושלי היתה לערוך את השולחן כפי שאבא לימד אותי. סידרתי כמיטב יכולתי בזמן שאמא עלתה להתלבש. כשהבוס צלצל בדלת מיהרתי לפתוח. הזוג נכנס, התיישב ומיד פרץ בצחוק. אבא נכנס לחדר וגם הוא החל להתפקע. אמי מיהרה לרדת במדרגות, וכמעט מתה מבושה כשראתה את שולחן ארוחת הערב... על כל צלחת היתה מונחת תחבושת היגיינית. בסדר מופתי, מימין לה הנחתי מזלג ומשמאל סכין. אפילו קיפלתי קצת את הכנפיים כדי שיאחזו בקצות הצלחת. "חמודה", פנתה אלי אמי ופניה אדומות, "למה שמת את אלה על הצלחות??" "אמא", חייכתי, "הרי את זו שאמרת לי שאלו מפיות לאירועים מיוחדים"...