בדיחה קצרה ומצחיקה

פעם הופעתי במקום שהמיקרופון עשה רעשים. כל פעם שאמרתי פאנץ' היה "קחחח". באיזשהו שלב הרעש היה יותר מצחיק ממני. אמרתי לקהל: "תמחאו כפיים לטכנאי, הוא כתב איתי את החומר." המיקרופון קיבל יותר תגובות מהקטע החדש שלי....

סטנדאפיסט חייב לדעת לקרוא את הקהל. למשל, אם כולם מסתכלים עליך בשקט, זה סימן. לא תמיד סימן טוב, אבל סימן. זה כמו רמזור צהוב: אפשר להמשיך, אבל עדיף לבדוק אם אתה עומד להידרס על ידי בדיחה שלא עבדה....

אני אוהב להופיע במקומות עם במה גבוהה. זה נותן תחושה של חשיבות. עד שאתה יורד מהבמה ומגלה שצריך לרדת מדרגה קטנה, ואתה עושה את זה בזהירות של אסטרונאוט. כל הפאסון של האמן נגמר ב"יש פה מדרגה? שמישהו יאיר לי."...

בהופעה יש רגע שאתה שוכח את הטקסט. ואז המוח עושה משהו מדהים: הוא נותן לך כל זיכרון בעולם חוץ מהבדיחה. פתאום אתה נזכר בסיסמה לוויי-פיי של 2017, בשם של המורה למדעים, אבל לא בשורה הבאה. המוח אומר: "רצית הופעה? קיבלת ארכיון."...

אני תמיד נלחץ כשמישהו אומר לי "אני לא צוחק בקלות." מה אני אמור לעשות עם המידע הזה? זה כמו שמישהו ייכנס למסעדה ויגיד: "אני לא מתרשם מאורז." מעולה, אדוני, המטבח כבר נכנס לכוננות....

הדבר הכי קשה בכתיבת בדיחות זה למחוק. אתה יושב על משפט שעה, ואז מבין שהוא לא מצחיק, הוא רק קרוב למשפט מצחיק. זה כמו לחפש חניה בתל אביב ולראות מקום פנוי לאופניים. יש תקווה לרגע, ואז המציאות אומרת: "לא בשבילך."...