בדיחה שכיף לשתף

אני תמיד מתפעל ממנחי סטנדאפ שאומרים "תעשו רעש!" הקהל עושה "ווהו!" ואז כולנו מתנהגים כאילו זה היה הכרחי להמשך הערב. בלי הרעש הזה, כנראה הבדיחות לא היו נטענות. כמו להפעיל בלוטות' בין הקהל לבמה....

סטנדאפ זה המקום היחיד שבו כישלון יכול להפוך לחומר. אם החלקת על הבמה, זה מביך לשנייה. אם סיפרת את זה טוב, זה קטע לחמש שנים. החיים נותנים לימונים, סטנדאפיסטים שואלים אם אפשר לקבל על זה ספוט של עשר דקות....

בכל הופעה יש רגע שאתה שותה מים כדי להרוויח זמן. הקהל חושב שאתה צמא. לא, אני עושה ישיבת הנהלה פנימית. אני, המוח והפאנץ' הבא יושבים סביב שולחן ואחד מאיתנו לא הגיע מוכן....

אני תמיד יודע שהופעה מתחילה טוב כשמישהו בקהל מניח את הטלפון בצד. זה לא צחוק, זה אמון. בעולם של היום, לגרום לאדם לעזוב מסך זה כמו להוציא ילד מבריכת כדורים. אתה מרגיש שעשית משהו רוחני....

סטנדאפיסטים אוהבים מחברות. יש לנו מחברת לכל רעיון. הבעיה היא שכשפותחים אותה אחרי חודש, כתוב שם דברים כמו "יונה בבנק - מצחיק!" ואתה יושב מול זה ושואל: מי היה האדם הזה, ולמה נתנו לו עט?...

לפעמים אני מנסה בדיחה חדשה והיא נופלת. אני לא אומר שהיא לא עבדה, אני אומר שהיא "עדיין בתהליך." זה נשמע מקצועי יותר. כמו בניין שלא סיימו לבנות: כרגע זה שלד עם בדיחה אחת תלויה מהמרפסת....