בדיחה שתעשה לכם מצב רוח

יש קהל שמגיע עם ידיים שלובות. זה לא קהל, זה כספת. אתה מנסה כל קומבינציה: סיפור אישי, בדיחה קצרה, הבעת פנים. בסוף מישהו מחייך חצי חיוך, ואתה מרגיש שפרצת למשרד הפנים....

אני תמיד מתפעל ממנחי סטנדאפ שאומרים "תעשו רעש!" הקהל עושה "ווהו!" ואז כולנו מתנהגים כאילו זה היה הכרחי להמשך הערב. בלי הרעש הזה, כנראה הבדיחות לא היו נטענות. כמו להפעיל בלוטות' בין הקהל לבמה....

הכי מוזר זה להופיע מול אנשים שאתה מכיר מהעבודה. פתאום המנהל שלך יושב בשורה השנייה וצוחק, ואתה חושב: רגע, זה צחוק או הערכת ביצועים? אם הוא לא צוחק, אני אומר לעצמי: "טוב, כנראה גם פה אין בונוס."...

בכל הופעה יש רגע שאתה שותה מים כדי להרוויח זמן. הקהל חושב שאתה צמא. לא, אני עושה ישיבת הנהלה פנימית. אני, המוח והפאנץ' הבא יושבים סביב שולחן ואחד מאיתנו לא הגיע מוכן....

אני תמיד יודע שהופעה מתחילה טוב כשמישהו בקהל מניח את הטלפון בצד. זה לא צחוק, זה אמון. בעולם של היום, לגרום לאדם לעזוב מסך זה כמו להוציא ילד מבריכת כדורים. אתה מרגיש שעשית משהו רוחני....

סטנדאפיסטים אוהבים מחברות. יש לנו מחברת לכל רעיון. הבעיה היא שכשפותחים אותה אחרי חודש, כתוב שם דברים כמו "יונה בבנק - מצחיק!" ואתה יושב מול זה ושואל: מי היה האדם הזה, ולמה נתנו לו עט?...