בדיחה נחמדה להעביר הלאה

יש קהל שמגיע עם ידיים שלובות. זה לא קהל, זה כספת. אתה מנסה כל קומבינציה: סיפור אישי, בדיחה קצרה, הבעת פנים. בסוף מישהו מחייך חצי חיוך, ואתה מרגיש שפרצת למשרד הפנים....

סטנדאפ זה המקום היחיד שבו כישלון יכול להפוך לחומר. אם החלקת על הבמה, זה מביך לשנייה. אם סיפרת את זה טוב, זה קטע לחמש שנים. החיים נותנים לימונים, סטנדאפיסטים שואלים אם אפשר לקבל על זה ספוט של עשר דקות....

הכי מוזר זה להופיע מול אנשים שאתה מכיר מהעבודה. פתאום המנהל שלך יושב בשורה השנייה וצוחק, ואתה חושב: רגע, זה צחוק או הערכת ביצועים? אם הוא לא צוחק, אני אומר לעצמי: "טוב, כנראה גם פה אין בונוס."...

בכל הופעה יש רגע שאתה שותה מים כדי להרוויח זמן. הקהל חושב שאתה צמא. לא, אני עושה ישיבת הנהלה פנימית. אני, המוח והפאנץ' הבא יושבים סביב שולחן ואחד מאיתנו לא הגיע מוכן....

אני תמיד יודע שהופעה מתחילה טוב כשמישהו בקהל מניח את הטלפון בצד. זה לא צחוק, זה אמון. בעולם של היום, לגרום לאדם לעזוב מסך זה כמו להוציא ילד מבריכת כדורים. אתה מרגיש שעשית משהו רוחני....

סטנדאפיסטים אוהבים מחברות. יש לנו מחברת לכל רעיון. הבעיה היא שכשפותחים אותה אחרי חודש, כתוב שם דברים כמו "יונה בבנק - מצחיק!" ואתה יושב מול זה ושואל: מי היה האדם הזה, ולמה נתנו לו עט?...