בדיחות מתמטיקה

המחשבון שלי ואני ביחסים טובים. אני מקליד, הוא שופט בשקט.

הכי קשה במתמטיקה זה לא המספרים. זה הרגע שמוסיפים מילים ואומרים 'בעיה מילולית'.

כשאני רואה סוגריים בתוך סוגריים, אני מרגיש שהתרגיל הביא משפחה מורחבת.

בטריגונומטריה הבנתי שסינוס וקוסינוס הם פשוט אנשים שלא יודעים לדבר ישיר.

התרגיל אמר 'מצא את השטח'. אז סימנתי את כל הדף. מה, לא זה?

המורה ביקשה להוכיח. אמרתי: אני נשבע. מסתבר שבמתמטיקה זה לא מספיק.

יש לי כבוד למספרים ראשוניים. הם היחידים שלא מתחלקים עם כולם רק כדי להיות נחמדים.

אני והאלגברה נפרדנו יפה. היא לקחה את האיקס, אני לקחתי את הלא יודע.

הגרף של מצב הרוח שלי עולה רק כשמבטלים שיעור מתמטיקה.

חבר שאל אותי כמה זה שתיים ועוד שתיים. אמרתי: תלוי אם זה לפני או אחרי מע״מ.

בסטטיסטיקה למדתי שממוצע זה כשכולם מרגישים שנעשה להם עוול באופן שווה.

המורה אמרה: תראו דרך. אז כתבתי 'וייז'. היא לא העריכה פתרונות מודרניים.