הסטנדאפיסט

אני אוהב את המשפט "בדיחה פנימית." זה שם יפה לבדיחה שרק שלושה אנשים מבינים ושבעה אחרים מרגישים שהם נכשלו במבחן. בסטנדאפ אין בדיחות פנימיות. אם רק אני מבין אותה, זה לא עומק, זה תקלה בשידור....

יש קהל שמגיע עם ידיים שלובות. זה לא קהל, זה כספת. אתה מנסה כל קומבינציה: סיפור אישי, בדיחה קצרה, הבעת פנים. בסוף מישהו מחייך חצי חיוך, ואתה מרגיש שפרצת למשרד הפנים....

אני תמיד מתפעל ממנחי סטנדאפ שאומרים "תעשו רעש!" הקהל עושה "ווהו!" ואז כולנו מתנהגים כאילו זה היה הכרחי להמשך הערב. בלי הרעש הזה, כנראה הבדיחות לא היו נטענות. כמו להפעיל בלוטות' בין הקהל לבמה....

סטנדאפ זה המקום היחיד שבו כישלון יכול להפוך לחומר. אם החלקת על הבמה, זה מביך לשנייה. אם סיפרת את זה טוב, זה קטע לחמש שנים. החיים נותנים לימונים, סטנדאפיסטים שואלים אם אפשר לקבל על זה ספוט של עשר דקות....

הכי מוזר זה להופיע מול אנשים שאתה מכיר מהעבודה. פתאום המנהל שלך יושב בשורה השנייה וצוחק, ואתה חושב: רגע, זה צחוק או הערכת ביצועים? אם הוא לא צוחק, אני אומר לעצמי: "טוב, כנראה גם פה אין בונוס."...

בכל הופעה יש רגע שאתה שותה מים כדי להרוויח זמן. הקהל חושב שאתה צמא. לא, אני עושה ישיבת הנהלה פנימית. אני, המוח והפאנץ' הבא יושבים סביב שולחן ואחד מאיתנו לא הגיע מוכן....

אני תמיד יודע שהופעה מתחילה טוב כשמישהו בקהל מניח את הטלפון בצד. זה לא צחוק, זה אמון. בעולם של היום, לגרום לאדם לעזוב מסך זה כמו להוציא ילד מבריכת כדורים. אתה מרגיש שעשית משהו רוחני....

סטנדאפיסטים אוהבים מחברות. יש לנו מחברת לכל רעיון. הבעיה היא שכשפותחים אותה אחרי חודש, כתוב שם דברים כמו "יונה בבנק - מצחיק!" ואתה יושב מול זה ושואל: מי היה האדם הזה, ולמה נתנו לו עט?...

לפעמים אני מנסה בדיחה חדשה והיא נופלת. אני לא אומר שהיא לא עבדה, אני אומר שהיא "עדיין בתהליך." זה נשמע מקצועי יותר. כמו בניין שלא סיימו לבנות: כרגע זה שלד עם בדיחה אחת תלויה מהמרפסת....

הכי מצחיק זה שאנשים חושבים שסטנדאפיסטים מצחיקים כל הזמן. לא. יש לנו גם רגעים רגילים, כמו לעמוד בתור לדואר ולשנוא את כולם בשקט. ההבדל היחיד הוא שאחר כך אנחנו כותבים על זה, כדי שהסבל לא ילך לפח....

יש הופעות שבהן מישהו בקהל מסביר לחבר שלו את הבדיחה בקול. זה רגע מדהים: אני עובד על פאנץ' חצי שנה, והוא עושה לו תרגום סימולטני לעברית פשוטה. "הוא מתכוון שהמשלוח איחר." תודה אחי, פתחת פה מרכז שירות לבדיחה....

אני אוהב שהקהל אומר "עוד!" בסוף הופעה. זה מחמיא מאוד, עד שאתה מבין שאין לך עוד. אתה עומד שם כמו טלפון על אחוז אחד, מחייך ומקווה שאף אחד לא יבקש עדכון גרסה. לפעמים הכי טוב לרדת בשיא, במיוחד אם השיא הוא הדבר האחרון שאתה זוכר....