בהופעת סטנדאפ, תאורה טובה יכולה להפוך אותך לאמן. תאורה רעה יכולה להפוך אותך לחשוד בחקירה. פעם עליתי לבמה עם ספוט לבן חזק מדי, וכל בדיחה נשמעה כמו וידוי. "חברים, הייתי אתמול בסופר..." הקהל: "מה קנית? ולמה בשעה הזאת?"...
הסטנדאפיסט
אוסף בדיחות בנושא הסטנדאפיסט שמתעדכן באופן קבוע.
224 בדיחות בקטגוריה
בדיחות בקטגוריה
פעם ילד קטן שאל אותי מה העבודה שלי. אמרתי לו "אני מספר בדיחות." הוא הסתכל עליי ואמר: "אבל מה העבודה האמיתית?" ילדים הם הקהל הכי קשוח. אין להם פילטר ואין להם ועד עובדים. מבחינתו, אם אין לך מדים או טרקטור, אתה בתחביב מורחב....
אני מת על אנשים שאומרים אחרי הופעה: "היית מצחיק, אבל למה אתה צוחק על עצמך?" כי אם אני לא אצחק על עצמי, מי יעשה את זה בצורה מבוקרת? עדיף שאני אנהל את האירוע. זה כמו להזמין קייטרינג לפני שהרעב תוקף....
בכל הופעה יש את הצוחק היחיד. אחד כזה שצוחק חזק מדי מכל דבר. בהתחלה אתה אוהב אותו, אחרי עשר דקות אתה כבר חושד שהוא עובד אצלך. הוא צוחק גם כשאתה אומר "ערב טוב". בסוף אתה מבקש ממנו חשבונית, כי הוא עשה חצי עבודה....
יש דבר אחד שלא מספרים לסטנדאפיסטים מתחילים: הכיסא על הבמה הוא מלכודת. אתה חושב, אשב רגע, אהיה נינוח. ואז אתה מגלה שאתה נראה כמו מורה מחליף שמחכה שהכיתה תירגע. מהר מאוד אתה קם, כי כל בדיחה נשמעת פחות מצחיקה כשאתה יושב עליה....
אני אוהב את הרגע שמנחה הערב מציג אותי ואומר: "תנו לו הרבה אהבה." תמיד אני חושב, רגע, למה הרבה? מה הוא יודע שאני לא יודע? זה נשמע כמו שמכינים את הקהל לניתוח. "תנו לו אהבה, הוא עוד מעט ינסה בדיחה על משלוחים."...
יש קהל שמוחא כפיים לפני שהבין את הבדיחה. זה הקהל האופטימי. הם אומרים לעצמם: "נשקיע עכשיו, אולי בסוף זה יחזור אלינו." אני מעריך את זה. זו בעצם קרן השתלמות של צחוק: מפקידים מחיאות, מקווים לתשואה בפאנץ'....
בהופעה הראשונה שלי הבאתי חברים. טעות של מתחילים. חברים לא באים לצחוק, הם באים לאסוף ראיות. אתה מספר בדיחה, הם מחייכים כאילו אומרים "נזכור לך את זה." אחר כך בווטסאפ: "היה טוב, רק ההוא עם הסופר קצת ארוך." תודה, מבקר המדינה של הפאנצ'ים....
אני תמיד מתבלבל כשאומרים לי "תעלה עם אנרגיה." כמה אנרגיה? כי יותר מדי ואני נראה כמו מדריך זומבה שנכנס בטעות לבר מצווה. פחות מדי ואני נראה כמו מישהו שמקריא תקנון חנייה. סטנדאפ זה האיזון העדין בין "איזה כיף" ל"לא להזמין לו אמבולנס."...
סטנדאפיסטים אומרים "הקהל היה קשה." זה ביטוי מנומס ל"הם הסתכלו עליי כאילו אני מסביר להם תנאי ביטוח." לפעמים אתה זורק פאנץ', וכלום. רק מישהו מגרד בסנטר כאילו אתה בהרצאה על מיסוי בינלאומי. ואז בסוף הוא אומר: "נהנינו." איפה הסתרתם את זה, בכיס?...
הדבר הכי מלחיץ זה להופיע מול משפחה. מול זרים אתה יכול להמציא אישיות. מול אמא שלך? היא בקהל עושה פרצוף של "את זה לא סיפרת מדויק." אני מספר בדיחה על ילדות, והיא מתערבת מהשורה הראשונה: "זה היה ביום שלישי." תודה אמא, עכשיו הקהל צוחק מהערות השוליים....
יש רגע בהופעה שבו בדיחה לא עובדת. זה רגע שקט מאוד. שקט כזה שאפשר לשמוע מישהו בקהל משנה דעה עליך. אני עומד שם, מחייך, ובפנים אומר לעצמי: "טוב, לפחות עכשיו כולנו למדנו משהו על גבולות האמנות." ואז אני עובר לבדיחה על קפה, כי קפה תמיד מציל חיים חברתיים....